Final Exhibition  2019

Michael Beck

Between Man and Place

 

Michael Beck works in a minimalistic, reductive, and limited code. Using reduction, dense images that capture a certain event are obtained.  The freezing of particular moments into abstract and universal representations creates tension between the intensity of the trapped moment and the feeling that it is "unoccupied time," a time when nothing seems to happen.

 

In the works there are traces of the presence which peep through the disappearance and silence, traces that invite the viewer to devote himself to the temporal elements, to the material, to the mass of matter, to the density of emotion. What seems at first glance to be an aesthetic preoccupation with the design or a minimalistic formalist mood turns out to be a concrete, very particular and personal preoccupation.

  

In the space there is a record player playing music that Michael performs with his friends. However, the sounds emanate from another work, a sort of minimalist painting placed in another area of space. On another wall, is a print of that same record. The experience of listening to music, which usually signifies feelings of closeness and unity, is presented in the space as a sign of solitude and separation.

 

It is possible to interpret the wall on which are numerous and neatly arranged pieces of cloth in the same manner; The expanses of the valley (Jezreel) are full of pathos plowed into Michael's legs, as if they are replicated and organized as independent units, isolated, like dozens of eyes that look at the possibility of harmony between the artist and the reactor of his quarry. To the viewer, who is not intimate with Michael’s valley experience, it seems as though his march is random, from one dream to another. But the objects woven into the space remind us that the journey is not coincidental: the broken bed, the child fascinated by a stone, the glass spears that mark a direction. Are they objects collected in his journey? or perhaps an invitation – an order? Now it’s time for the viewer to go wandering.

תערוכת סוף 2019

מיכאל בק

בין האדם למקום

 

מיכאל בק יוצר בקוד מינימליסטי, רדוקטיבי ומצומצם. בעזרת ההפחתה מתקבלים דימויים שמייצגים אירוע בצפיפות גבוהה מאוד. ההקפאה של רגעים פרטיקולריים לכדי ייצוגים מופשטים ואוניברסליים יוצרת מתח בין האינטנסיביות של הרגע שנלכד לבין התחושה שזהו ״זמן ריק״, זמן שלכאורה לא קורה בו דבר.

 

בעבודות ישנן עקבות של נוכחות הצצות מבעד להיעלמות ולאלם, עקבות שקוראות לצופה להתמסר לאלמנטים הזמניים, לאריג, למסת החומר, לצפיפות הרגש. מה שנראה במבט ראשון כעיסוק באסתטיקה על גבול העיצוב או בהלך רוח פורמליסטי-מינימליסטי, מסתבר כקונקרטי, פרטיקולרי ואישי עד מאוד.

  

בחלל מוצב פטיפון המנגן מוזיקה שמיכאל מבצע עם חבריו. ואולם, הצלילים בוקעים מעבודה אחרת, מעין ציור מינימליסטי המוצב באזור אחר בחלל. על קיר אחר נגלָה הדפס של אותו התקליט. חוויית ההאזנה למוזיקה, המסמנת בידע הקולקטיבי תחושות של קרבה ואחדות, מוצעת אפוא בחלל גם כטומנת בחובה בדידות ופירוד.

 

באופן דומה ניתן לקרוא את הקיר שעליו חלקות בד מרובות ומסודרות למשעי; מרחבי העמק (יזרעאל) מלאי הפאתוס הנחרשים ברגליו של מיכאל כמו משתכפלים ומתארגנים מנגד כיחידות עצמאיות, בודדות, כעין עשרות עיניים המשקיפות אל אפשרות של הרמוניה בין האמן לבין כור מחצבתו. לצופה מהצד, שאיננו אינטימי עם חוויות העמק של מיכאל, נדמה כאילו צעידתו אקראית, מהכא להתם. אך החפצים השזורים בחלל מזכירים לנו שהמסע איננו מקרי: המיטה השבורה, הילד המוקסם מן האבן, חניתות הזכוכית המסמנות כיוון; ספק אסופת חפצים שלוקטו במסע, ספק הזמנה – תביעה? – לעבר הצופים לצאת אף הם לשוטטות.

Curators: Meltz Peter Jacob ,  Gordon Irena.

Credits:

Ariel Ifergan

Maor Cohen

Nave Ben Hanan

Shager Desa

אוצרים: מלץ פיטר יעקב, גורדון אירנה.
 

:תודות

אריאל איפרגן

מאור כהן

נווה בן חנן

שאגר דסה

Maor Cohen, acoustic guitar, Jezreel Valley - Maor Cohen
00:00 / 00:00
Bass Guitar , valley. - Ariel Ifergan
00:00 / 00:00
a room in the valley - Maor Cohen, Nave Ben Hanan, Shager Desa, Michael Beck.
00:00 / 00:00

 © 2019 by Michael Beck. 

  • Grey Facebook Icon
  • Grey Instagram Icon
  • Grey Vimeo Icon
MICHAEL BECK
2.5